דחיית הערר על החלטת בימ"ש קמא לשחרור המשיב למעצר בית

ביום 11.9.07 דחיתי את ערר התביעה נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים. להלן, אנמק החלטה זו.

המשיב נעצר בתאריך 31.7.07, ובתום חקירה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת ושתי עבירות של נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, והכל על רקע חברותו ופעילותו הנטענת של המשיב בארגונים שונים הקשורים לארגון החמאס, כארגון התלמידים האסלאמיים והכותלא איסלאמיה, ואף כמדריך במחנה קיץ שהופעל על ידי תנועת "אל רפאדה" השייכת לחמאס.

בפני בימ"ש קמא הונחה בקשת התביעה להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. אלא שביהמ"ש דחה בקשה זו, לאחר שהגיע למסקנה כי חלק מפעילותו של המשיב בוצעה שלא במסגרת ארגון, וכי חברותו בארגון התלמידים ובכותלא איסלאמיה הסתיימה זה מכבר. על כן, הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

התביעה הצבאית לא השלימה עם החלטה זו. לדעתה, שגה בימ"ש קמא בניתוח התשתית הראייתית, כשממנו עולה ברורות שהמשיב היה חבר בארגון החמאס עד ליום מעצרו. בעניין זה הפנתה התביעה לזיכרון דברים מחקירת המשיב ע"י השב"כ, ואף לאמרתו מיום 21.8.07. לדעת התביעה, לאור האמור, יש לקבוע כי מתקיימת במקרה זה עילת מסוכנות.

הסנגור מצידו ביקש לדחות את הערר תוך שחזר וטען כי חברותו של המשיב הסתיימה וכי אין כלל ראיות לחלק מפרטי האישום, כאשר הפרשנות אותה מבקשת התביעה להעניק לראיות אליהן הפנתה אינה נכונה.

גם לאחר שעיינתי עיין היטב בראיות בכללותן ובמסמכים אליהם הפנתה התביעה הפרט, לא מצאתי בסיס מוצק דיו לטענת התביעה כי חברותו של המשיב בחמאס נמשכה עד יום מעצרו.

אין ספק כי המשיב היה מעורב בפעילות ענפה במסגרת ארגונים שונים החוסים תחת ארגון החמאס במרוצת לימודיו התיכוניים והאקדמאים. יחד עם זאת, המשיב מציין באופן ברור כי הפסיק את פעילותו האמורה. הדברים מופיעים הן בזכ"די החקירה בשב"כ והן באמרות המשיב (ראה במיוחד אמרתו מיום 12.8.07). התייחסות המשיב לפעילותו בכותלא איסלאמיה בלשון הווה בזכ"ד החקירה מיום 21.8.07 שנרשם ע"י החוקר אינה יכולה לסתור את האמירות הברורות שנרשמו ע"י המשיב בכתב ידו. עוד עולה כי פעילותו של המשיב באותם ארגונים היא היא פעילותו בחמאס, ואין מדובר במצב בו המשיב גויס תחילה לחאמס כ"ארגון גג" ובהמשך פעל במסגרות שונות, אלא במספר גיוסים נפרדים לתנועות שונות אשר הסתיימו כל אחד במועדו.

לנוכח האמור, לא מצאתי כי שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי בפנינו פעילות שנפסקה לפני זמן ניכר, ומכאן כי יש מקום להסתפק בחלופת מעצר.

בעניין זה אף מצאתי להורות, בהתאם להסכמת הסנגוריה, כי מעבר לתנאים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא, יחויב המשיב להישאר במעצר בית מלא בביתו שבשכונת א-ראם.

ניתנה היום, 17 בספטמבר 2007, ה' בתשרי התשס"ח בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: ער+גו